כותרת
> C;
1/1
ילדודס

"הספר מספק לילדים נקודת מבט נוספת על הקורונה עם סוף אופטימי"

עכו ילדודספורסם: 30.10.20 , 09:34ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

בספרה החדש "העולם, האדם וקורונה גם" מצליחה הסופרת אורית בראון אגמי להפוך את דאגתה הרבה במשך שנים לנושא החברתי ולסביבה לספר ילדים רב מכר באמזון, הכולל מסרים מרגיעים בנוגע לקורונה

"בשנת 1986 הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה וחיפשתי עבודה. שאלתי את אורי סביר, אז דובר ראש ממשלת ישראל ויועץ התקשורת של שמעון פרס אם במקרה מתפנה משרה בלשכת ראש הממשלה. סביר סיפר לי שראש הממשלה שמעון פרס מחפש מזכירה אישית. כשהגעתי לראיון עבודה לתפקיד, שאל אותי פרס: 'איזה ספר קראת לאחרונה'? באותה תקופה קראתי בעיקר ספרי לימוד ומאמרים בפסיכולוגיה, עניתי לו: 'מכתבי יוני' וכך התקבלתי לעבודה. עבדתי רק שבועיים כמזכירה והייתי מזכירה מזעזעת: היומן של ראש הממשלה התמלא בציורים והשולחן היה מבולגן. מנהלת הלשכה, עליזה אשד, העירה לי שלא כך אמור להיראות היומן של ראש הממשלה ולכולנו היה ברור שזה לא בשבילי. סביר העביר אותי ללשכת הדובר. שנים לאחר מכן, שימשתי כדוברת במרכז פרס לשלום, שם כיהן סביר כנשיא המרכז. בימיו האחרונים של פרס הייתי כתבת בריאות ב'מעריב'. ליוויתי את דעיכתו בבית החולים שיבא ואף דיווחתי על מותו. פרס היה אדם נפלא ועד לאשפוז הקצר בבית חולים שיבא בו נפטר – נשא נאומים מרשימים".

כך מספרת אורית בראון אגמי, מחברת ספר הילדים "העולם, האדם וקורונה גם", שתוך זמן קצר התברג למקום הראשון והמכובד בקטגוריית איכות הסביבה באמזון, תורגם ליפנית ולאנגלית ובקרוב גם יתורגם לערבית. אהבתה לילדים, לכתיבה והדאגה לאיכות הסביבה הובילו אותה לכתוב את ספר הילדים המעביר לילדים ולהורים מסרים של הרגעה ודאגה לסביבה. "בספר מתנהל דו-שיח עם העולם ובאמצעותו לומדים הילדים כיצד אנו מתנהלים ומזהמים את העולם. בסגר הראשון נוכחתי שיש הרבה הורים שלא מסבירים לילדים על הקורונה, זאת על מנת להגן עליהם מחשש שיפחדו ולכן שולב בספר גם נושא הקורונה".

"העולם, האדם וקורונה גם" מציע גרסה מעניינת לפרוץ הקורונה. "הטבע החליט ללמד לקח את האדם: האדם מזהם ומלכלך והעולם מגיב באמצעות שיטפונות ואסונות טבע. האדם לא מבין וממשיך בשלו ואז מביא העולם את קורונה. בשלב זה נופל לאדם האסימון והוא מבקש סליחה מהעולם. הסוף הוא טוב ומרגיע כשהקורונה נעלמת מהעולם.

לדבריה, "ילדים חוששים מהקורונה וחלקם מבוהלים ממה שמתרחש סביבם. הספר מספק להם נקודת מבט נוספת על הקורונה עם סוף אופטימי. ילדים מתחברים לסיפור כזה המכניס קוהרנטיות למגיפה ומאפשר להם להפנים וליישם ערכים של שמירה על איכות הסביבה. זה אינו ספר דידקטי, אלא ספר שמכניס את כולנו לפרופורציה ומבהיר שהאדם אינו יכול לשלוט על העולם. הרעיון הוא שהילד שיקרא את הספר, יאמץ אורח חיים נכון ובתקווה שהדור הצעיר ינהג בדרך מכבדת לעולם".

הספר, שתורגם ליפנית, נמצא בספרייה הלאומית ביפן. הוא תורגם גם לאנגלית ובקרוב יתורגם גם לערבית. "חשוב לי שהספר יגיע גם ל-20 אחוז מהאוכלוסייה בישראל הדוברת ערבית. הנושא החברתי מאוד חשוב לי וחיים הרמוניים של יהודים וערבים חשובים לי במיוחד. אני מאמינה בחזון של מורי ורבי שמעון פרס של מזרח תיכון חדש, חזון שהולך ומתגשם לנגד עינינו".

היא מספרת כי "התגובות שקיבלתי מהורים ומילדים מאוד ריגשו אותי. פגשתי בגינה ציבורית בתל אביב אמא עם שני ילדים קטנים שנראו לא שקטים. ניגשתי לאמא והצעתי להקריא את הספר לילדים. כשראיתי אותם יושבים על הספסל מרותקים ומרוכזים, הבנתי שיש לי כאן משהו טוב. הרבה שנים כתבתי למגירה, והספר נולד בלילה 'לבן' אחד בתקופת הסגר הראשון בו התקשיתי להירדם. ליוויתי אותו מהכתיבה ועד להדפסתו, וכבר הציעו לי להוציא לאור ספרים נוספים כחלק מסדרה".

בראון אגמי, אם לשלושה ופעילה פוליטית, עבדה במשך שנים רבות כעיתונאית בעיתונים ארציים ואף שימשה כדוברת מרכז פרס לשלום. היא מספרת על חוויות שונות מעבודתה בפוליטיקה הישראלית. היא הייתה בין מייסדי מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון. גם ב"כולנו" היא התמקדה בהרצאות בפני קבוצות מוחלשות. בבתי אבות, אנשים עם מוגבלויות ועוד. היא אף חיברה חלק ממצע המפלגה, לאחר מכן נדדה עם אבי גבאי מ"כולנו" למפלגת העבודה ושם עסקה בייעוץ תקשורתי. כמו כן, התמודדה בפריימריז והחליטה לפרוש מהמפלגה עם עזיבתו של גבאי.

לדבריה, הפריימריז היו חוויה בפני עצמה. "הבן שלי, כיום בוגר לימודי מדיה בשנקר, עזר לי עם הקמפיין שהיה כיפי ועם הרבה אדרנלין. היו לנו פוסטרים, מדבקות, חולצות ופליירים". לדבריה, כחלון וגבאי שניהם אנשים נעימים שקל לעבוד איתם. היא גם הכירה את ח"כ יפעת שאשא ביטון, המשמשת כיו"ר ועדת הקורונה בכנסת, ורואה בה מנהיגה חשובה עם פוטנציאל מתאים להנהגת המדינה.

אגמי בראון שימשה במשך כ-30 שנה כמעט בכל תפקיד אפשרי בתקשורת הכתובה והאלקטרונית: מתפקידי הפקה, דרך עבודה ככתבת חדשות וכתבת מגזין ועד לעריכת תכנית טלוויזיה ועריכת מוספים ברשת "שוקן". במשך 30 שנה עבדה כעיתונאית ב"מעריב", "הארץ" ובמקומוני רשתות "שוקן" ו"ידיעות תקשורת". התחילו לכתוב אצלה בעיתון "צומת השרון" דנה מודן, גיל ריבה ודרור פוייר. היא שימשה כמפיקה ראשית בחברת חדשות של טלוויזיה בינלאומית שנרכשה בהמשך ע"י רוייטרז טי.וי, וערכה תכנית חדשות מקומית בכבלים אותה הנחו, בין היתר, יעקוב איילון, ערד ניר ודוב גילהר. בתכנית היתה פינת קליפים של גיא פינס, אז בתחילת דרכו בתקשורת. "גידלתי את שלושת ילדיי תוך כדי עבודה אינטנסיבית כעיתונאית. כשערכתי מוסף ברשת 'שוקן' הייתי חוזרת לפעמים בימי רביעי, אחרי סגירת העיתון – לקראת בוקר, מעירה את הילדים, יושבת איתם לארוחת בוקר והולכת לישון אחרי הפיזור למוסדות החינוך".

כשהיא נשאלת למה היא הכי מתגעגעת בקריירה העשירה שלה, היא מספרת על התקופה בה עבדה בתוכנית הרדיו של אלכס אנסקי. "אהבתי את העבודה עם אלכס, למרות ששעות עבודה לא היו קלות, הייתי מגיעה בחמש בבוקר ומכינה את התכנית "שבע אפס שבע". אלכס היה מגיע בשש בבוקר ומכין את כל הפתיחים. הישיבה באולפן בשעות הבוקר המוקדמות ושעת השידור היו בין הרגעים הקסומים שחוויתי אי פעם".

היא הגיעה לעבוד עם אנסקי בגלי צה"ל בעקבות חברתה, שעבדה בערוץ 1 וסיפרה לה שמנשה רז אמר לה שאנסקי מחפש מפיקה. "לא ידעתי איך להגיע אליו. חיפשתי בספר טלפונים את אנסקי, אבל המספר היה חסוי. לא התייאשתי והמשכתי לחפש, ולבסוף מצאתי מספר טלפון של אביו, שנתן לי את מספר הטלפון שלו בבית. אשתו שרי ענתה ואמרה לי שהוא מראיין ממש עכשיו מועמדים לתפקיד. חטפתי את התיק ורצתי לשם. התיישבתי בתור יחד עם עיתונאים מנוסים וזה היה קצת מלחיץ. הייתי אז סטודנטית צעירה לפסיכולוגיה ואילו הם השתמשו בז'רגון מקצועי כמו: 'אייטמים' ו'סקופים'. בהדרגה התור הצטמצם, וכשהסתיימה הרשימה הביטה בי המפיקה ושאלה: 'מי את'? עניתי לה שהגעתי דרך מנשה רז. אחרי הראיון שאל אלכס את מנשה רז איך הוא מכיר אותי ומנשה רז אמר לו שמעולם לא שמע עליי. אנסקי קיבל אותי לעבודה בגלל החוצפה שלי. כשהוא יצא לחופשת לידה, דבר שהיה לא מקובל בזמנו, עזבתי בעקבותיו כי זה כבר לא היה אותו הדבר. משם נחתתי ללשכת ראש ממשלת ישראל דאז שמעון פרס".

היא מספרת על ההישג העיתונאי הכי גדול שלה, שהיה בתחילת דרכה העיתונאית בעיתון הירושלמי "כל העיר", בו עבדה ככתבת בריאות. "קיבלתי טלפון מאח במוסד גריאטרי של משרד הבריאות – מלבן בתלפיות. האח העיד שיש הזנחה פושעת במוסד. הסתננתי למוסד עם הצלם רפי קוץ, בשעות הבוקר לפני שהגיעה ההנהלה. תיעדנו מראות זוועה של קשישים במצב קשה ביותר של הזנחה. בזכות הכתבה הועברו הקשישים לטיפול רפואי ופוזרו במוסדות אחרים בעיר וקיבלתי עשרות טלפונים מבני משפחתם שהודו לי. הם היו חסרי אונים מול המערכת. מי שלא סלח לי על הכתבה זה משרד הבריאות, שהגיש תביעה פלילית בגין חשיפת שמו של אחד החוסים שדיבר איתנו (בצילומים טשטשנו את הפנים). לקחו ממני תביעות אצבעות ב'מגרש הרוסים' אבל לאחר זמן מה נסגר התיק מחוסר עניין לציבור. זהו ההישג העיתונאי הכי חשוב שלי, שללא ספק היה שווה את ההתנסות הבלתי נעימה ב'מגרש הרוסים'".

במשך שנים רבות בערו בקרבה התחום החברתי והדאגה לסביבה. היא הייתה ממקימי ארגון ללא מטרת רווח שהכשיר ארגונים חברתיים בישראל לעבודה אפקטיבית עם התקשורת, ולימדה אנגלית באי קטן בפיליפינים ובכפר נידח בהודו. כיום היא עוסקת בהוראת אנגלית, תקשורת ואקטואליה לילדים מהפריפריה החברתית.

היא מגדירה את עצמה ברשתות החברתיות כ"עוסקת בתיקון עולם, בת של פרטיזן לוחם". "אבי, אברהם צבי בר-און, היה דמות דומיננטית וחשובה ואדם שחשב בגדול. הוא לחם ביערות כנגד הנאצים ולמרות כל מה שעבר הצליח להתרומם בכוחות עצמו והיה פרופ' לפילוסופיה. כשהנאצים הגיעו לפולין, הוא ברח מוורשה לקובנה שבליטא, אבל הנאצים כבשו גם את ליטא. מהגטו בליטא הוא ברח ליערות ומשם לחם בנאצים עם נשק ביד. הוא הגיע כפליט לישראל, ללא משפחה וללא כסף או רכוש. עבד בלילה כעורך לילה בעיתון 'על המשמר' וביום עבד בקרן הקיימת לישראל. הוא למד כלכלה ופילוסופיה ולימים הפך לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. הוא חיבר הרבה ספרים בתחום ושני ספרים על השואה. היכולת שלו להתמודד עם הקשיים האיומים ביותר שיכול אדם לחוות ולצאת מזה בגדול, היא אור לאורו אני צועדת".

במהלך עבודתה מונתה לסמנכ"לית בארגון אג'נדה המסייע ללמד עמותות כיצד לעבוד עם כלי התקשורת, שם נחשפה מקרוב גם לנושא איכות סביבה. "כל העניין החברתי מאוד חזק אצלי. תיקון עולם שמוביל אותי בחיים החל בהשמעת הקול של החלשים דרך התקשורת, עבר לעולם העמותות לשינוי חברתי והגיע למעלה בפוליטיקה ולאחרונה הגעתי למקום בו נמצאים סוכני השינוי החשובים ביותר – הילדים".

כשבנה טייל בפיליפינים, היא הצטרפה אליו לחודש האחרון של הטיול. "ישנו במלון מפואר ומפנק ובלילה הוא הרגיש מאוד לא טוב והחום עלה לו. הרופא שהזמנו המליץ לפנות אותו לבית חולים, ואחרי שבוע שהבן היה בבידוד בחדר במלון, אמרתי לו שקניתי לו כרטיס טיסה לארץ ונשארתי ל'טיול אחרי צבא' שלי", היא אומרת בחיוך. היא הגיעה לאי נידח וקטן שרובו ג'ונגל, ללא מכוניות או חנויות.

"התארחתי בבית הארחה. בערב אמרתי למנהלי המקום, שאשמח ללמד אנגלית את ילדי האי. כשהתעוררתי בבוקר, שמעתי רעש אדיר בחוץ ודפיקות בדלת. יצאתי החוצה וראיתי הרבה ילדים בכל הגילים ממתינים לי. השמועה שלאי הגיעה מורה לאנגלית פשטה מפה לאוזן. נעמדתי על כיסא והתחלתי ללמד . נשארתי שם ללמד אותם אנגלית. זו הייתה חוויה יוצאת דופן. כך החל הרומן שלי עם ילדים, שמאוחר יותר העתקתי אותו גם לכפר נידח בהודו".

בימים אלה, היא מתנדבת בבית ספר בשכונה ד' ביפו, בו יש שילוב בין ילדים יהודים לילדים ערבים, מלמדת תקשורת אקטואלית ואנגלית ונהנית מכל רגע. היא עוסקת בעיקר עם ילדים, מתוך אהבה והבנה שההשקעה הטובה ביותר והנכונה בתיקון העולם מתחילה עם הדור הבא. "שני המקצועות החשובים ביותר הם רפואה והוראה. הרבה מעבר ללימודי האנגלית, אני מלמדת ילדים הגדלים בפריפריה, שנקודת ההתחלה שלהם נמוכה: אופטימיות, שאפתנות, לחלום בגדול ולהגשים".

בימים אלה היא מסיימת לכתוב ספר ילדים נוסף, גם בנושא איכות הסביבה. הספר יתפרסם בעוד מספר שבועות באנגלית באמזון ולאחר מכן בעברית בישראל.

את ספר הילדים "העולם, האדם וקורונה גם" ניתן לרכוש באתרים: עברית, מנדלה מוכר ספרים, אינדיבוק ו- sifriappאו ישירות מהמחברת עם אפשרות להקדשה אישית בטל': 054-7722238, brown.tikshoret@gmail.com

גלריה: צילומים פרטיים

אורית בראון אגמי עם ספרה החדש, צילום: יהורם גלילי 

אורית בראון אגמי עם ספרה החדש, צילום: יהורם גלילי 

אורית בראון אגמי עם ספרה החדש, צילום: יהורם גלילי