אימרה שבועית:
תורתנו שהיא מקור חיינו, צריכה להיות יסוד תחייתנו בארץ אבותינו. {הרב שמואל מוהליבר}
סטטוס שבועי:
נסיונות החיים באים מתוך מטרה להשביח את המין האנושי מבחינה רוחנית. לעתים הם באים לצורך ההוצאה מהכוח אל הפועל של אישיות האדם. הניסיון מעלה כוחות עצומים, שהיו אצורים בתוככי נפשו, ולא באו עד כה לידי ביטוי. לעתים, באים הניסיונות כדי שיכיר את דרגתו הרוחנית האמיתית, ללא כחל ושרק. שלא ירמה את עצמו שדרגתו רמה יותר, אלא יבחין עד כמה הוא מתקשה לצלוח את הניסיונות. הניסיון ותוצאותיו מוכיחים לאדם כי עדיין יש לו במה להתקדם, והוא יודע טוב יותר להצביע על חולשותיו.
מטרה נוספת לניסיונות - לחסן את האדם. בדיוק באותה דרך שבה נגיפים מוחלשים מחסנים באופן פיזי את הגוף מפני המחלה, כך עלינו להבין שבורא עולם שולח לנו ניסיונות מאהבתו אותנו, והאתגרים המוצבים בפנינו הם בהתאם לכוחותינו. כל עמידה בנסיון מחסנת ומחשלת אותנו לקראת השלב הבא בדרך העולה.
ציטוט שבועי:
העידן הטכנולוגי מרסק את נשמת האדם. בהעדר איזוני עזר כנגדו הגדולים ממנו. אתגר המהירויות הורס את קצב הקומוניקציה הרגשית בין אדם לחבירו. הופך אותה במקרה הטוב לפונקציות, כלומר לדלת תוכן אמוציוני ורוחני. {אליעזר ליבנה}
סיפור שבועי:
'מנכ"ל חדש'
כשנשאל רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל מנהלה הרוחני של ישיבת מיר המעטירה, מהו סוד הצלחתו בתפקיד הכל כך מורכב?
השיב המשגיח: בנוהג שבעולם אדם המתמנה לתפקיד חדש, ראשית פעולתו היא להרוס את מה שקודמיו פעלו ובנו, ורק אח"כ הוא מתפנה לעסוק בבניין מחודש. נמצא שלהרוס הוא וודאי הצליח, ולבנות הדבר תלוי בספק. כשנתמניתי, התפללתי והשתדלתי שלא להרוס את מה שקודמי פעלו, וקיוויתי שאולי גם אצליח להוסיף בבניינם עוד תועלת.
פרשה שבועית:
פרשת שלח / 'דיווח מוטה'
"אפס כי עז העם יושב בארץ" {במדבר י"ג כ"ח}
תחילתה של הפרשה בשליחת מרגלים לתור את הארץ. משה בוחר על פי ה' שנים עשר איש "איש אחד למטה… כולם אנשים ראשי בני ישראל המה…" {שם י"ג, ב'-ג'}. הם יוצאים בשליחותו לעמוד על טיב ארץ כנען, במטרה לתכנן כראוי את כיבושה. לראות, כדברי משה, "את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה… הטובה היא אם רעה, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים (ערים פרוזות בלא חומה) אם במבצרים" {שם י"ח-י"ט}
זו היתה שליחות מודיעינית לגיטימית, המקובלת על כל צבא העומד בפני משימות כיבוש.
אולם, החטא היה כרוך בעקבי מרגלי המדבר. חטא, שהוליד את המשבר הגדול, שגרם למוֹת כל הדור ההוא, לנדודים במשך ארבעים שנה ולתוצאות, שעוד ניכרו שנים רבות לאחר מכן.
המרגלים שבו מן הארץ. הם שהו בה ארבעים יום, תרו אותה בכל שיכלו. הם הופיעו במחנה ועל כתפיהם מוטות, הנושאים את מיטב פרי הארץ, שאין כמותם לטיב ולגודל.
"באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה, אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב..." {שם כ"ד-כ"ט}.
הדברים דברי אמת. משה תבע מהם דיווח על המתרחש בארץ, והם הגישו דו"ח מפורט ונאמן, המדויק בפרטיו. אולם, הם הוסיפו מילה אחת, המובלעת ומצנעת בדבריהם. מילה, המסגירה את נבכי ליבם.
מילה זו הינה המילה – "אפס", "אפס כי עז העם".
הם לא הסתפקו בתיאור העובדה כי "עז העם", בעוד את הערכת המצב ישאירו בידי משה. לא. הם הכריזו באוזני העדה כולה: "אפס כי עז העם". כלומר, אנו מרמזים לכם בזאת, כי לא נוכל לנצחו בקרב, כי אין לנו סיכוי לכבוש את הארץ. בתוספת מילה זו, העניקו כיוון לדיווח המודיעיני, יצרו קונספציה מכשילה, מסכו רפיון וחסרון אמונה בקרב השומעים, ובנו רקע נוח להמשך מתקפתם הפסיכולוגית. מתקפה, שמטרתה להניא את לב העם מעלות ארצה ומלכובשה.
והם הוסיפו: "וגם ילדי הענק ראינו שם" {שם}.
להגביר את אפקט הפחד. וכן גם "עמלק יושב בארץ הנגב" {שם}. והמילים, כמשתמע מן המדרש הבא, נבחרו בקפידה:
מה ראו לפתוח בעמלק? משל למה הדבר דומה, לתינוק שסרח ונלקה ברצועה, כשמבקשים להפחידו, מזכירין לו הרצועה. כך היה עמלק רצועה רעה לישראל (ילקוט שמעוני במדבר, תשמג).
לאמור, ניצול אמצעי הפחדה מרומזים, העלאת שמו המעורר חלחלה של אויב, שאותו כבר פגשו בשדה הקרב מיד בצאתם מארץ מצרים (שמות פרשת בשלח).
וכך, למרות הדיוק במסירה 'אובייקטיבית' של מראה עיניהם בארץ, טמנו בלבבות את זרע הפורענות, שהכשיר את הרקע לדיבור גלוי יותר.
כי 'כך דרכם של מספרי לשון הרע: פותחין בטובה ומשלימין ברעה' (מדרש).'וכל לשון הרע, שאין בו דבר אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו' (מסכת סוטה ל"ה.).
זהו סגנון הדיבור של: 'כן, אבל…' – המפיל חללים.
{מתוך ספרו של הרב משה גרילק - 'פרשה ולקחה'}
שבת שלום - יהונתן גרילק