הסופרת זיוה יצחק יוצאת בקמפיין מימון המונים לספר ילדים חדש שכתבה
ומוקדש לאביה, ומגלה שלקח לה כמעט שלוש שנים להתאושש מהזוועות שראתה
וחוותה בכלא הנשים היחיד במדינה ותיארה בספרה הקודם "המספר הזוכה"
"הספר הזה, שהוא הלב והנשמה שלי, נולד כתוצאה מהאהבה הגדולה של אבי פנחס ז"ל לנינתו הראשונה. עבורי ספר זה הוא אהבה ותודה גדולה שלי לאבי שיצר, ברא וגידל אותי. לכן היה לי מאוד חשוב ששמונת הסיפורים בספר יהיו מלאי שמחה, נתינה, קבלת השונה, אהבת איש לרעהו ואהבה לבעלי החיים, ושהאיורים יהיו ססגוניים ומשמחים את הלב. השפה העברית בספר מאוד רהוטה ומוקפדת, וכמובן כל המשפטים בסיפורים מחורזים. הסיפורים הם פרי דמיוני, כשסיפורים כמו: 'שוקי ומוקי' ו'עלמא חוגגת יום הולדת' קשורים לאבי ולנכדתי".
כך אומרת הסופרת והמשוררת זיוה יצחק שבימים אלו יוצאת בקמפיין מימון המונים לספר ילדים חדש בשם "שוקי ומוקי מספרים 8 סיפורים" (איורים: ויקטוריה נוימן, עיצוב גרפי: סמרל, עריכה לשונית וניקוד: יהורם גלילי) שכתבה ומוקדש לאביה, ממנו לא הספיקה להיפרד לפני מותו ממחלה קשה.
לפני ארבע שנים נאלצה זיוה יצחק, בת , להיכנס לכלא נווה תרצה, לאחר שנגזרו עליה שמונה חודשי מאסר בפועל בשל עבירת אי-דיווח בזמן על מע"מ. לפני שנכנסה לכלא אמר לה אביה פנחס ז"ל: "תיכנסי לכלא בראש מורם. את לא גנבת! את רק חייבת ויש הבדל גדול ומשמעותי בין השניים". כמעט שלוש שנים לקח לה להתאושש מהזוועות שראתה וחוותה המתועדות בספרה "המספר הזוכה 9016799". יצחק: "כשנכנסתי לכלא אבי היה חולה מאוד, אבל בשב"ס לא נתנו לי לבקר אותו ולהיפרד ממנו בעודו בחיים. יומיים לפני מותו התחננתי, בכיתי וביקשתי להיפרד ממנו כשהוא אושפז בבית החולים, וכל הזמן הייתי בקשר טלפוני עם המשפחה".
זיוה מספרת כי במשך ארבעה חודשים עברה בכלא גיהנום בכל שנייה ובכל דקה – כאישה נורמטיבית שכל פשעה היה אי יכולתה לשלם – לא גניבה ולא העלמת מס. "המראות, הצעקות, הסכנות, הריחות, האסירות מכל גווני הקשת היו לגמרי גיהינום עבורי. לא היה יום שלא ביקשתי מריבונו של עולם שייקח אותי. מה שעזר לי לשרוד את הכלא הייתה כתיבת ספרי, שהוא למעשה יומן אותנטי המתאר את הרגעים הקשים בכלא, את הדינמיקה בין האסירות לסוהרות ובין האסירות לבין עצמן ואת כל מה שחוויתי ועברתי במהלך שהייתי שם".
ב-24 בנובמבר 2015 היא קיבלה את בשורת האיוב הנוראית על פטירת אביה, ולא ידעה את נפשה מרוב צער ולא הסכימה ללכת למרפאת הכלא כדי לבלוע כדורי הרגעה, אלא רק רצתה להיפרד ממנו בבית החולים אבל לא הספיקה. בזכות עו"ד רונית אבישר ברוך, שנלחמה עבורה מלחמת חורמה בשב"ס, היא הצליחה לצאת להלוויה של אביה ול'שבעה' על מותו. "היה לי קשה מאוד להיפרד מאבי בחדר הטהרה בבית העלמין חדרה. ההלוויה התעכבה עד שהגעתי, ופעמיים הגיעו נציגי חברה קדישא כדי לבקש שאסיים להיפרד מאבי. נישקתי אותו עטוף בתכריכים, ליטפתי וחיבקתי אותו, וביקשתי ממנו סליחה על כך שנכנסתי לכלא ועל כך שלא הצלחתי להיפרד ממנו".
למעשה, אביה של יצחק חנן אותה מהכלא במותו. יום לאחר מותו היא כבר לא הייתה צריכה לחזור למאסר בכלא. זאת לאחר שעורכת הדין שלה הודיעה שהיא קיבלה חנינה מנשיא המדינה ראובן ריבלין. במשך שנה וחצי מאז שחרורה מהכלא לא הצליחה להקליד את הדפים הרבים שכתבה בכלא, ואותם הסתירה מהסוהרות ומהסוהרים. "עד שיום אחד אזרתי אומץ, לקחתי את כל חבילת הניירות והתחלתי להקליד את כל המילים במקלדת על מנת שאוציא אותם לאור כספר. פחדתי להתמודד עם כל מה שכתוב בהם. בהתחלה כתבתי רק מספר שורות, ואז קצת יותר ועוד יותר – עד שהגעתי למצב בו הקלדתי בקצב מטורף את המילים וזעקתי לאלוהים. מבחינתי, זה היה שוב לעבור אותו גיהנום ולחוות שוב את הכאב האיום והנורא שפילח לי את הלב".
שנה וחצי לקח לה להתאושש, לקום על הרגליים ולהגשים את חלומה הגדול: להנציח את אביה שבמותו חנן אותה – באמצעות שמחה, אהבה, נתינה וקבלת השונה, "בדיוק כפי שהוא היה ולפי הערכים עליהם גדלתי כילדה, כנערה וכאישה בוגרת. עבורי הספר החדש 'שוקי ומוקי מספרים 8 סיפורים' הוא הלב והנשמה שלי ומהווה אהבה ותודה גדולה לאבי, שברא וגידל אותי. בספר אף מתועד הקשר שלו כסבא רבא עם הנינה שלו.
נכדתי האהובה, שהייתה משוש חייו ונתנה לו כוחות נפש ברגעים הכי קשים של המחלה הקשה ממנה סבל. הוא זכה לחגוג את יום ההולדת הראשון שלה בזמן שהייתי בכלא, ושבועיים לאחר מכן נפטר בגיל 78".
פנחס, אביה של יצחק, נולד בעיראק, עלה לארץ כנער בן 14 עם משפחתו והגיע לקיבוץ בשרון, בו עבד והתגייס לחיל התותחנים. משפחתו התגוררה במעברת פרדס כץ. כתוצאה מפציעה במלחמת ההתשה הוא איבד חלק מהשמיעה באוזן אחת ועד מותו סבל מרסיסים בחלקים שונים בגופו, למרות שהסתפק בעשרה אחוזי נכות בלבד שקיבל ממשרד הביטחון. הוא היה איש משפחה למופת שאחרי שעלה לארץ עבד במקביל בשלוש עבודות: בבוקר במפעל אלקטרוניקה, בצהריים רכב על אופניים במשלוחי פרחים, ובלילה הקרין סרטים בקולנוע ברמת גן וחזר הביתה רק בחצות.
מאז שהייתה בת שש דאג אביה של יצחק להשריש בה את אהבת הקריאה והשקיע רבות בחינוך שלה ושל אחיה. בזכותו היא קראה בילדותה ספרים רבים בספרייה ופתרה הרבה תשבצים. כבת בכורה לשלושה אחים היא הייתה מאוד קשורה אליו.
קישור לקמפיין מימון המונים לספר "שוקי ומוקי מספרים 8 סיפורים":
https://www.giusim.co.il/he/projects/2410/