"ממעיטים לדבר על ההקרבה במצוקה ועל הדאגה של המשפחות"

המשורר אריה טרינקר מחיפה, שהוציא לאור ספר שירה, שמביטה אל אימת המלחמה, החזרה לשגרה והחיים לצד המוות, מודה כי "התחושה של סכנה למדינה ולנו קיימת גם כיום"

"קשה לדבר על חוויות מלחמה ואפשר לכתוב עליהן רק מתוך כאב, כשרואים את המוות בעיניים ומסביב חברים נופלים פצועים או מתים. במלחמת יום הכיפורים, כשירדנו מעמדות לקראת חניון לילה, נפגע מפקד הטנק לידי מרסיסי פגז ונפל לתוך הטנק. זחל"מי התאג"ד והרפואה לא היו יכולים להתקרב אלינו בגלל ההפגזה הארטילרית המסיבית. נצמדתי לטנק שלו ותוך כדי משיכתו החוצה הצלחתי לחבוש אותו ולהחזיר לתוך בטנו את מעיו שנשפכו. העברתי אותו לטנק שלי ונסעתי לאחור מספר קילומטרים כדי להביאו לתאג"ד. התחלתי לכתוב שירה כשנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים. שורות כמו 'ראיתי את המוות - בעיני' או 'לנצח הן איתי מוראות המלחמה' נובעות באופן טבעי מהכאב הזה. כתבתי למגירה ומבחינתי היה בזה סוג של פורקן. לכל לוחם שחווה מלחמה יש סוג של 'שריטה'. המנעד רחב בין סובלים מפוסט טראומה, שאינה מאפשרת תפקוד יום יומי, ל'שריטה' קלה שמעלה זכרונות או פוצחת בכתיבת שירה. לא כתבתי רק על המלחמה, כי בחיים של כולנו יש מגוון של אהבה ואכזבה, תשוקה, טבע, נוף וטיולים".

כך אומר המשורר אריה טרינקר, קצין במילואים בדרגת סגן אלוף, שבימים אלו הוציא לאור את ספר השירים השלישי שלו "שנייה אחת רודפת אחריי כבר חמישים שנה", שבו הוא כותב על אימת המלחמה. טרינקר, תושב חיפה, נשוי לרעיה, אב לשלושה ילדים וסבא לארבעה נכדים, עבד בחברת ייעוץ להנדסת תעשייה, ובשנת 1978 התחיל לעבוד ברפא"ל, שממנה פרש ב-2006 בסיום תפקידו כמנהל הפיתוח העסקי של החברה. בשבתון השלישי בארץ בשנת 2000 הקים עם שותף חברת סטארטאפ שנמכרה בשנת 2004. מאז הוא מטייל בעולם, כותב שירה, רוכב על אופניים ומגדל נכדים ונכדות.

ספרו מכיל מגוון שירים שנכתבו במשך כמה עשורים בין מלחמת יום הכיפורים לקיץ 2023. טרינקר מודה כי "אנו לוחמי יום הכיפורים שוב מרגישים שאנחנו בסכנה. התחושה של סכנה למדינה ולנו באופן אישי, שליוותה אותנו במלחמות קיימת גם כיום ומלווה את כל שערי הספר. השער הראשון 'לקום בלי צליל' מוקדש למלחמה, לטראומה ולסיוטים של אחרי המלחמה. השער השני 'רק החצב יודע' מוקדש לחזרה לשגרה, למשפחה ולאהבה. השער השלישי 'בין גבולות' מוקדש לטבע ולחיים, ובו אני מספר גם על מפגשים משעשעים עם חזירי בר בחיפה ולשחות בים. השער הרביעי והחמישי 'ישראל אל תפריעי' ו'מה אנחנו' בוכים את המועקה של ימים אלו".

שנייה אחת / אריה טרינקר

חֲמִשִּׁים שָׁנָה

הִיא רוֹדֶפֶת אַחֲרַי.

בַּיּוֹם בַּלַּיְלָה

בָּעִיר בַּכְּפָר,

מוֹפִיעָה בְּאַקְרַאי.

לוֹעַ תּוֹתַח טַנְק

מוּל עֵיניַ בַּמִּשְׁקֶפֶת.

אֲניִ מַטָּרָה.

הֶבְהֵק יְצִיאַת פָּגָז

שְׁניִָּה אַחַת - זעֲַזוּעַ הַפְּגִיעָה.

לפני כעשר שנים החל ללמוד שירה בבית הספר לשירה הליקון אצל הסופר, המשורר והעורך יקיר בן משה שערך את שלושת ספריו של טרינקר ובהם: "ערב קיץ רך" שיצא לאור בשנת 2017 ו"אני אפס" בשנת 2022. אך בכך אין די. "בספר זה, טרינקר מוליך אותנו מן העבר אל ההווה, אל מועקת הימים הללו, קיץ 2023 , ימים בהם המדינה עוברת מהפך גדול –ובשירים נמצא לכך הד גדול", כותב בן משה על כריכת הספר החדש.
טרינקר מודה כי לא תיכנן להוציא לאור השנה ספר נוסף, "אבל המחאה וההרגשה של מלחמה על הבית וסגירת המעגל של 50 שנה למלחמת יום כיפור העלו בי את הצורך", הוא מגלה. כשהחל לערוך את השירים בספרו מיד עלתה במוחו רעיון לבקש מהאומן חי כנפו, חברו לפלוגה, לאייר את הכריכה ואת השערים של הספר. הוא נולד במרוקו ועלה לארץ בגיל תשע לקיבוץ רמת הכובש, נלחם במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים שאחריה עבר לארצות הברית. במשך כ-30 שנה היה המאייר של העיתון הנפוץ בארצות הברית The Wall Street Journal, היה לו טור קבוע בעיתוןThe New York Observer, ועבודותיו הוצגו בגלריות ותערוכות ברחבי ארצות הברית.

הוא מרגיש שהוא וחבריו הם דור תש"ח, אבל תש"ח אחר שלא נגמר. הוא נולד בשנת 1948, שבועיים לפני הכרזת העצמאות, ובגיל 18 התגייס לשיריון. "היינו 100 צעירים בפלוגת הטירונות והמקצועות, ומתוכנו רק שניים חתמו קבע לתקופות קצרות מאוד. בתוך שש שנים מהגיוס נהרגו 18 מאיתנו במלחמות. מבין אלה שהמשיכו לקורס קצינים אחד מכל שלושה נהרג. במשך 27 שנות שירות מילואים שירתתי כארבע שנים רצופות במדים, וכל זה כשאני אזרח בעל משפחה עם ילדים קטנים ועובד בעבודה שדרשה הרבה שעות נוספות", אומר טרינקר.
הוא התגייס לשיריון במחזור נובמבר 1966, ובמהלך שירותו הסדיר השתתף כטנקיסט במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה בתעלת סואץ ובפעולת כראמה בירדן. בשנת 1969 השתחרר בדרגת סגן. עד לסיום שירות המילואים בגיל 48 בדרגת סגן אלוף השתתף במלחמת יום כיפור, במלחמת לבנון הראשונה ובמלחמת המפרץ.
כשפרצה מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967 היו טרינקר וחבריו טירונים עם הכשרה חלקית מאוד. הוא לא הספיק לעשות מסלול צוות ושדה ושובץ בגדוד 82 בחטיבה 7 בפלוגה של אמיר יופה. הגדוד פרץ בשעה 8:00 בבוקר לכיוון סיני בין חאן יונס לרפיח. ביום השני למלחמה שקע הטנק של ושל חבריו לצוות בדיונות בהתקפה על ביר לחפן. ההוראה של גורודיש הייתה שלא נוטשים טנקים תקועים או מקולקלים, וכך נשארו טרינקר וחבריו לבדם על הטנק באמצע המדבר. לאחר כחמישה ימים נגמרו להם המים והאוכל. כמה ימים אחרי סיום המלחמה הגיע אליהם הליקופטר עם אספקה ולקח מהם מכתבים להעביר להורים. "בכול תקופה זו הוגדרתי כנעדר. הוריי, שלא קיבלו ממני אות חיים גם אחרי סיום המלחמה, נסעו לחיפה ופנו לקצין העיר שחיפש והודיע להם שאני נעדר".
עם פרוץ מלחמת ההתשה בתעלת סואץ מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוצבו טרינקר וחבריו על המזח בפורט תואפיק מול העיר סואץ ומדי יום ניהלו חילופי אש עם הכוחות המצרים. בקיץ הוא נשלח מהקו לקורס מפקדי טנקים שלאחריו המשיך לקורס קצינים. בחודש מרץ 1968, לאחר מספר פיגועים החליט צה"ל לצאת לפעולת כארמה בירדן לחיסול המפקדה והתשתית של יאסר עראפת. בתקופה זו היו טרינקר וחבריו באמצע קורס קצינים בבית הספר לשיריון. הוא שובץ כתותחן בטנק של מפקד הקורס סא"ל אברהם ברעם, "והייתי בטנק הראשון שחצה בירי מקלעים רצוף את העיירה כארמה. בדיעבד הפעולה הייתה כושלת במודיעין ובאבידות והקרבות שלנו היו נגד השיריון הירדני".
עם שחרורו מסדיר הוצב כסמ"פ בגדוד 39 גדוד המילואים של חטיבה 188 הסדירה ברמת הגולן. מיד התחיל ללמוד בטכניון וסיים תואר בהנדסת תעשיה וניהול ביולי 1973. בסיום הלימודים יצא עם חברים לטיול של כמה חודשים באירופה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה בפריז, שם פנה לשגרירות שאירגנה מטוס אל-על מיוחד עבור קצינים ולוחמים לחזרה לארץ.
טרינקר: "לפני הטיסה התקשרתי הביתה וביקשתי מהוריי שיבואו לשדה התעופה להיפרד. ידענו שמיד לאחר הנחיתה אנו יוצאים לשדה הקרב. כשנחתנו בלילה בלוד הייתה בשדה עמדה עם קצין שלישות ואוטובוסים להעביר את הלוחמים ליחידותיהם. השליש שאל אותי לאיזו חטיבה אני שייך? 'חטיבה 188' עניתי לו. הוא הניד את ראשו ואמר: 'החטיבה שלך הושמדה'. נציב אותך ביחידה אחרת'. חטפתי שוק. נפרדתי מהוריי, שהביאו לי את הנעליים הצבאיות ומדי ה-ב', ועברתי למחנה מעבר בג'וליס שם התנהל השיבוץ ליחידות".

הוא הצטרף לפלוגה א' בגדוד 94 בפיקוד גיא יעקובסון ז"ל, כשהייתה בחאן ארנבה לאחר הפריצה לסוריה. משם עד סוף המלחמה השתתף בקרבות שהסתיימו בכיבוש תל ענתר במרחק 30 ק"מ מדמשק וההתגוננות מהתקפות הנגד של חיל המשלוח העיראקי. יומיים לאחר הפסקת האש ירדה כל

האוגדה לסיני ותפסה עמדות מול הארמיה המצרית באזור החווה הסינית, ושם שהו חצי שנה.

לילה שחור / אריה טרינקר

בְּלַיְלָה שָׁחֹר מְעֻנָּן וְקוֹדֵר

כְּשֶׁיָּרֵחַ מַסְתִּיר אֶת אוֹרוֹ הַחִוֵּר,

כְּשֶׁכָּל הָאָדָם הַחַיָּה וְהַצֶּמַח

עוֹטְפִים עַצְמָם בִּשְׂמִיכָה אוֹ פֶּרַח.

שׁוֹעֶטֶת קוֹצֶפֶת פְּלֻגַּת חַיָּלִים

נִלְחֶמֶת הוֹרֶגֶת לְאוֹר הַפְּגָזיִם,

כֵּלִים וְטִילִים נוֹצְרוּ בְּעָמָל

לְמִלְחֶמֶת חָרְמָה שֶׁל עוֹלַם הַמָּחָר.

טִילִים שֶׁיֻּצְּרוּ בְּעָמָל וְזעֵָה

כֵּלִים בָּם הִשְׁקִיעוּ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה,

יֵעָלְמוּ בְּהֶנֵּף עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים

שֶׁעָבְדוּ וְהִשְׁקִיעוּ מִרְצָם בַּיָּמִים

כידוע, מלחמת יום הכיפורים חשפה במערומיו את המצב החמור של מערך האחזקה והימ"חים. אחרי שטרינקר וחבריו השתחררו משירות המילואים קרא לטרינקר גיא המח"ט לפגישה בביתו והטיל עליו משימה חשובה: לדאוג לכך שהימ"ח והמערכת כשירים. כשהם גויסו ל'מלחמת שלום הגליל" התנהלה היציאה מהימ"ח באופן מסודר לגמרי.

במלחמת שלום הגליל היה טרינקר סמג"ד, שבאחריותו היה להוציא את הגדוד מהימ"ח במהירות. החטיבה שימשה חטיבת עתודה והוכנסה לכיוון ג'בל ברוך והבקעה דרך נבטיה וג'זין, כשההתמודדות האמיתית הייתה עם תנאי הדרך והדרכים ההרריות המפותלות. כמעט ולא היו כמעט חילופי אש מול השיריון הסורי.

לאחר המלחמה התמנה טרינקר למפקד הגדוד, שב-1983 יצא לחודש תעסוקת חי"ר בלבנון בגזרת הזהרני בין צור לצידון. "באחד הימים הובלתי שיירה של שלושה כלי רכב לאחד המוצבים של הגדוד. הופעל מטען רב עוצמה על הכלי השלישי, קומנדקר של החוליה הטכנית הגדודית. בזמן שפניתי לירות בחוליית המפעילים טיפל הרופא הגדודי שהיה ברכב אחריי בפצועים והזמין במהירות מסוק לפינוי הפצועים. למחרת אירגנתי מסוק שיקפיץ אותי לבקר את הפצועים ברמב"ם. הודעתי לאשתי שאני מגיע במסוק וסיכמנו שהיא תאסוף אותי מהמנחת בבית הספר הטכני, תביא אותי לרמב"ם ותחזיר למסוק. במהלך הנחיתה, כשאני יושב מאחורי המקלע, ראיתי את אשתי עומדת ליד הרכב מנפנפת בידה לשלום. מראה זה עם שני התינוקות שלנו בני השנה והשנתיים מחכים ברכב צרובים בתודעתי לנצח. כשמדברים על עוז הנפש ותעוזת הלוחמים ממעיטים לדבר בהקרבה במצוקה בדאגה של המשפחות ובעול הכבד בהן נושאות משפחות הלוחמים. לוחמים רבים סובלים מפוסט טראומה אבל מה שעבר ועובר על המשפחות איננו מואר מספיק באתוס הישראלי".

טרינקר לא ישכח לעולם כיצד המלחמה זולגת לכל אזרח ולכל משפחה במדינה, כולל במלחמת המפרץ הראשונה, שבה קיבל תפקיד של סגן מפקד אגד התחזוקה של האוגדה. הוא מודה כי אין הרבה מדינות בעולם, שאזרחיהן נתונים במשך עשרות שנים לחוויות ולטראומות כאלה "ואין הרבה מדינות בעולם שאזרחים מהשורה שאינם אנשי צבא מקצועיים ומשפחותיהם נלחמים מעורבים ומשתתפים בהגנה עליהן".